“.פשר שם המשפחה “לורברבוים
“שיר שאריאל לורברבוים, ביתי המוכשרת, חיברה: השם שלי הוא לורברבוים – בגרמנית זה “עץ דפנה
השם שלי הוא לורברבוים – בגרמנית זה “עץ דפנה”
השם שלי הוא לורברבוים – מאבי במתנה
שם כה מיוחד, גלותי ולא מוכר
עם כל הר’ישים והב’תים הוא כמעט ולא נגמר
אמא הייתה “כהן” – יותר נפוץ וגם קצר
אך שמה של האישה תמיד הוא מיותר!
אחות אחת שנים תכננה בריחה
וכשהגיע הזמן שינתה ל”וינקלר” בשמחה
אח שני פמיניסט דווקא, לשמו הוסיף את ה”בז”
וכעת הוא “אלקון-לורברבוים” (משרד עו”ד מבוזבז)
הלורברבוים המפואר אינו מתגמש,
תמיד יש לחזור פעמיים, שלוש או חמש
ומול פקיד אנאלפבית להתבקש
לאיית אות אות
באיטיות, בקול צלול ובלי לשגות.
אפילו אז טועים בתוכו – מסתבכים בתוך מבוך.
שם כזה אשכנזי, קיסרי! אבל עם אף יהודי ארוך.
בתמונות:
“האשם” – אני עם אלכס, ספיה על נייר.
“ער אציל” (השם הבוטני של עץ הדפנה)
בגלריה להלן מופיעות תמונות ורישומי כל הלורברבויםים לדורותיהם שהצלחתי ללקט.
אבוי, אבי השושלת, הרב יעקוב לורברבוים “הגאון מליסא” שהגה את השם וראשון נושאיו, חי בטרם המצאת המצלמה.
הלורברבוים הקדום ביותר שאת תמונתו הצלחתי
למצוא הינו של סבי, אבי אבי, שלמה לורברבוים. ידוע
לי עליו מעט מאוד – הוא היה קנאי ביותר לדת, ונהג לנתץ
את הצלב שהיה מתנוסס על כנסיתו של הקונסול
האוסטרי. לכשכלתה אליו הרעה וידי השלטונות
כמעט והשיגוהו, נמלט לרוסיה ומאז לא נודע דבר
על גורלו מאז. הדבר היה כנראה בעשור הראשון
של המאה העשרים. תמונתו הינה הפורטריט האובלי
.בשחור לבן הסוגרת את הגלריה
